לאורך ההורות כמעט לכל הורה עולות שאלות, מתעוררים קשיים ונשקלת האפשרות לפנות לטיפול. השאלה מתי נחפש טיפול עבור ילדינו היא שאלה אישית ומשתנה. ילדים מבטאים את המצוקה שלהם בדרכים שונות. לעיתים אפשר לראות שינוי בהתנהגותו של הילד, למשל בדפוסי השינה, האכילה או המשחק. רגרסיה בתפקוד, תוקפנות, הסתגרות או פחדים מעידים גם הם על מצוקה. אם אלו לא עוברים עם הזמן מומלץ כשלב ראשון להתעניין לגבי תמונת המצב במסגרת החינוכית, ובמקביל לשלול בעיות רפואיות כאלו ואחרות.

​

לא כל משבר הוא בהכרח סיבה לטיפול ולא תמיד מוטב להכות על הברזל כשהוא חם. עם זאת אני מאמינה שכשילד מאותת מצוקה זה הזמן להגביר את הנוכחות ההורית, ושהטיפול הטוב ביותר הוא מניעה. אם למשל ילדיכם מפחד להיפרד מכם, משקר הרבה, מתקשה לחזור לשגרה אחרי אירוע טראומטי, מסרב ללכת לבית הספר, מסתגר בחדרו, מתחיל לעשות טקסים (קרי חייב לעשות פעולות רבות בסדר מסוים ונוקשה), בוכה הרבה, מתנהג באופן שמסכן אותו או עושה דיאטה קיצונית, ניתן וצריך לעזור לו. עצרו כדי להתייעץ איך לעשות זאת נכון.

​

אני סבורה שלכל ילד יש את השפה שלו והדרך שלו לספר את הסיפור שלו. לכן בעבודה עם ילדים אני משלבת משחק, יצירה, כתיבה ותנועה כדי להכיר את עולמו הפנימי הייחודי של כל ילד ולסייע לו תוך שימוש ״בשפתו״.

​

אני מאמינה שההורים הם חלק אינטגראלי מהטיפול ולכן אני נפגשת עם ההורים במקביל לפגישות עם הילד. כאשר מדובר בגיל הרך, הטיפול לרוב אינו מתבצע ישירות מול הילד אלא דרך הדרכת הורים שמטרתה לדון בסוגיות ודילמות הנוגעות לילד, במטרה לסייע לו. אצל מתבגרים, אשר מטבע הדברים זקוקים למרחב פרטי יותר, הפגישות עם ההורים מלוות את הטיפול רק במידת הצורך. 

​

בפגישה הראשונה והשנייה אבקש להפגש עם ההורים ולבחון יחד מה מתאים עבור הילד והמשפחה. במקרים מסוימים אצל ילדים צעירים אבקש להיפגש גם פעם אחת עם המשפחה כולה, כדי להכיר את הדינאמיקה המשפחתית. ההמלצות לטיפול יתבססו על הצרכים והרצונות שלכם יחד עם תעדוף הנושאים עליהם נדון יחד. לעיתים אמליץ להתחיל בהדרכת הורים, לעיתים בפגישות משותפות של הורים וילד/ים יחד ולעיתים בפגישות פרטניות לילד. במקרים מסוימים אמליץ לכם שנעמוד בקשר עם אנשי מפתח במסגרות החינוך במטרה לגייס אותם למאמץ משותף.